אסתמה וספורט

אסתמה וספורט

Posted on Updated on

אסתמה ופעילות גופנית

אחת מהמחלות הכרוניות הנפוצות בילדים, נקראת גם גנחת הסמפונות או ברונכיטיס ספסטית.

המחלה פוגעת בסמפונות, בעיקר הסמפונות הבינוניים. מתאפיינת בתגובתיות יתר של דרכי אוויר לגירויים שונים כגון מחלות ויראליות של דרכי הנשימה העליונות, אלרגנים שונים, מאמץ גופני, אוויר קר ואף מצב נפשי.

כ  – 15% – 10% מכלל הילדים סובלים מהמחלה. המחלה שכיחה יותר בקרב בנים עד גיל ההתבגרות. החל מגיל ההתבגרות השכיחות בקרב בנים ובנות זהה. בחלק מהמקרים קיימת נטייה משפחתית.

אסתמה יכולה להופיע בכל גיל, אולם הרוב המכריע (כ90%) של ההתקפים הראשונים יופיע לפני גיל שלוש שנים. הופעת המחלה לפני תום  השנה  הראשונה לחיים, תדירות רבה של התקפים בגילאים צעירים, ורקע משפחתי אסתמטי, מהווים מדד לחלה קשה יותר ולסיכון מוגבר להימשכות המחלה מעבר לגיל ההתבגרות.

הגורמים לאסתמה

  1. אלרגיה – הסיבה הנפוצה, כ 35% ממקרי האסתמה נגרמים כתוצאה מאלרגיה.חומרים שונים הנקראים אלרגנים, הנשאפים על ידי החולה גורמים להפרשה של היסטמין, חומר הגורם לרגישות היתר של הסמפונות.

האלרגנים הנפוצים הם: קרצית אבק הבית, פטריות עובש ואבקות צמחים כמו פרחים, זית וברוש. כמות האלרגן הגורמת להתקף היא בדרך כלל מזערית.

  1. מאמץ גופני – נשימה מהירה בזמן מאמץ, בעיקר אויר קר.
  2. מתח נפשי – קיים קשר הדוק בין המצב הנפשי לבין תדירות הופעת ההתקף. הסיבה המדויקת אינה ידועה.
  3. זיהומים בדרכי הנשימה
  4. תרופות – תרופות שונות כמו אספירין עלולות לעורר התקף אסתמה בחולים מסוימים.
  5. גורמים תעסוקתיים – חשיפה לאבקות שונות כמו אבקת עץ עלולה לעורר התקף אסתמה. בשונה מאלרגיה ההיסטמין אינו משחק תפקיד חשוב.
  6. רקע משפחתי

קליניקה

מחלה זו הינה מופיעה בהתקפים. תדירותם וחומרתם של ההתקפים משתנה בין חולה לחולה.

התופעה הקלינית העיקרית בחולי אסתמה הינה קוצר נשימה, תחושה של מחסור באוויר וקושי בנשימה. לחולה קשה בעיקר להוציא את האוויר מהריאות ולכן הוצאת האוויר אורכת זמן רב יחסית, דבר הגורם להתנפחות הריאות עקב כליאת האוויר בתוכן. הסיבה לקושי נ ובעת מכך שבזמן שאיפה הריאות מתרחבות ויחד איתן דרכי האוויר. בזמן נשיפה הריאות וקוטר צינורות הנשימה מצטמקים ולכן החסימה מתבטאת בעיקר בנשיפה.

בכל התקף ישנם שלושה מרכיבים התורמים לחסימת דרכי האוויר:

  • כווץ של השריר החלק בדרכי הנשימה.
  • דלקת ובצקת של רירית דרכי הנשימה.
  • תהליך דלקתי הגורם להפרשות מרובות לתוך חלל דרכי האוויר.

התקף אסתמה עלול להתפתח במהירות רבה ( דקות), או באיטיות (תוך מספר ימים). התקף המתפתח במהירות (תוך דקות) נובע בעיקר מכיווץ השריר החלק בדרכי הנשימה עקב גירוי אלרגני. לעומת זאת התקף המתפתח באיטיות (ימים) נובע לרוב מדלקת בדרכי הנשימה.

תופעה קלינית נוספת הינה שיעול, השיעול מלווה את התופעות האחרות שתוארו, אך שיעול לילי יכול להיות הביטוי היחיד של המחלה.

אבחנה

כאשר מדובר בהתקפים חוזרים, המלווים בצפצופים נשיפתיים, סיפור משפחתי, אבחנת המחלה קלה וברורה.

ניתן לאבחן את המחלה בזמן התקף, במידה ואין סימפטומים, ניתן לעורר התקף במעבדה לתפקודי ריאות בצורה מבוקרת וכך לאבחן את המחלה. במעבדה נותנים לחולה לשאוף חומר הגורם לאסטמה בריכוזים הולכים ועולים. אם החולה סובל מאסתמה, מופיעים סימני המחלה לאחר שאיפת ריכוז מסוים של החומר.

טיפול

מקובל היום להתייחס לאסתמה כדלקת כרונית עם החמרות שמתבטאות בהתקפי קוצר נשימה.

הטיפול נחלק לטיפול מניעתי, טיפול בזמן התקף, וטיפול קבוע. הטיפול המניעתי כולל הימנעות ממגע עם גורמים מעוררי התקף, כגון אוויר קר ויבש, שינויי טמפרטורה מהירים, עשן ואלרגנים ידועים.

הטיפול בחולים הסובלים מיותר משני התקפי אסתמה בשבוע יש לטפל בטיפול מונע המרפא את הדלקת ומונע התקפים. טיפול זה כולל סטרואידים במינון נמוך הניתנים בשאיפה, דרך משאף. לסטרואידים בשאיפה תופעות לוואי מעטות לעומת סטרואידים הניתנים דרך הפה. אם יש צורך מוסיפים תרופות המרחיבות את הסמפונות לטווח ארוך.

בהתקף חריף של אסתמה נהוג לטפל בתרופות המרחיבות את הסמפונות באופן מיידי על ידי הרפיית השריר החלק בדופן (ונטולין). בנוסף ניתנים סטרואידים במשאף או דרך הפה או לוריד, לפי חומרת ההתקף.

הטיפול הקבוע באסתמה תלוי בחומרת המחלה. במקרה של אסתמה קלה, המתבטאת בהתקפים נדירים וקלים, אין בדרך כלל צורך בטיפול קבוע בין ההתקפים. באסתמה בינונית וקשה יש צורך בטיפול מניעתי.

אמצעים לא תרופתיים למניעת EIA

  1. שאיפת אויר חם – שימוש במסכה פשוטה על הפה והאף ייגרמו לעלייה בטמפ' ובלחות של האוויר הנשאף, דבר המפחית את הסיכון להתקף אסתמה במהלך מאמץ גופני, באופן משמעותי. החיסרון הינו בהגדלת הנפח הריאתי המת.
  2. תרגילי חימום
  3. פעילות גופנית
  4. היפנוזה

אסתמה מושרית במאמץ – EIA (Exercise Induced Asthma)

כיום חולי אסתמה גם בדרגה בינונית עד קשה יכולים לעסוק בפעילות גופנית, ואף בענפי ספורט תחרותיים.

התקף אסתמה המושרה עקב מאמץ מאופיין בציפצופים, שיעול, כאב או לחץ בחזה, קושי בנשימה, בזמן המאמץ הגופני, או לרוב מספר דקות לאחריו. תסמינים אלו חולפים בדרך כלל לאחר 30-90 דקות מסיום המאמץ. בדיקת תיפקודי ריאות בסוף המאמץ תשקף היטב את הקושי הנשימתי הכרוך בהתקף.

אסתמה הינה מחלה אשר פעילות גופנית יכולה להוות גורם להתקף, אך פעילות גופנית מפוקחת, הדרגתית וממושכת, אף יכולה לסייע בטיפול באסתמה.

ארבעה גורמים עיקריים משפיעים על עוצמת התגובה של מערכות הגוף למאמץ גופני:

  1. סוג המאמץ – ריצה חופשית, בניגוד לריצה על מסילה נעה, גורמת להתקף בעוצמה הגבוהה יותר בהשוואה להליכה, לשחייה ולרכיבה על אופניים. הסיבה לכך נעוצה, כנראה, בתנועות הגוף, המאפיינים ריצה. בשחייה נמצאו ההשפעות השליליות הקלות ביותר, בהשוואה למאמץ גופני זהה המתבצע ביבשה.
    מצב הגוף, המאוזן בשחייה, משפר את האיזון בין איוורור בועות הריאה לבין זרימת הדם בנימי הריאה ובכך משפר את יכולת פיעפוע הגזים בריאות. מפל הטמפרטורות – בין הגוף לבין הסביבה, העלול לגרום להתקף אסתמטי, קטן יותר במים. רמת הלחות באוויר העוזרת במניעת התקפים אסתמטים, גבוהה יותר בבריכת השחייה ובים מאשר ביבשה.
  2. עצימות המאמץלא נבדקה בצורה מקיפה השפעתם של מאמצים אנאירוביים עצימים, שמשכם פחות מדקה, על תגובותיהם של אסתמטיים. למרות זאת ידוע שהשפעתם של מאמצים עצימים קשה יותר מאשר של מאמצים ממושכים יותר ועצימים פחות. לריכוז גבוה של חומצת חלב ולרמה גבוהה של איוורור ריאתי, תפקיד מרכזי בגרימת התקפים אסתמטיים.
  3. משך המאמץהתגובות השליליות ביותר מופיעות לאחר מאמצים קצרים יחסית, הנמשכים בין שש לשמונה דקות (60 עד 85 אחוזים מצריכת החמצן המרבית של הנבדק). במאמצים גופניים, הנמשכים מעל ל-15 דקות, יורדת ההשפעה השלילית. כנראה, שחלק מהחולים "רצים דרך ההתקף האסתמטי", ועוברים אותו תוך כדי המאמץ, בצורה קלה יחסית.
  4. מצב הבריאותחוקרים חלוקים בדעותיהם בסוגיית הקשר שבין מצב בריאותו של האסתמטי לבין תגובותיו למאמץ גופני.  הגיוני להניח, ומחקרים מאשרים זאת, כי קיים קשר חזק למדי בין שני המשתנים. האימון הגופני לחולה האסטמה, יתחיל בבדיקה מקדימה של מצבו. רוב האסתמטים נדרשים ליטול תרופות מרחיבות סימפונות לפני תחילת המאמץ. יש להימנע גם משהייה בסביבה העלולה להאיץ את התפתחות ההתקף האסתמטי .
    האימון יכלול חימום, הכולל פעילות ריתמית בעצימות נמוכה, ותרגילי גמישות קלים לקבוצות השרירים העיקריות. משך החלק העיקרי באימון יהיה בן 15 עד 60 דקות, בפעילות ריתמית ובדופקמטרה של 60 עד 85 אחוזים מקצב הלב המרבי, בהתאם למצבו הגופני והנפשי של המתאמןולתגובותיו במהלך ביצוע המאמץ.בתום האימון יש לבצע פעילות ריתמית קלה ביותר עד לירידת קצב הלב. יש להרפות את קבוצות השרירים הגדולות באמצעות תרגילי הגמשה. הגישה המודרנית למחלת האסטמה קובעת, כי על החולה ללמוד לנהל בעצמו את המעקב והטיפול במחלה (בדומה לחולי הסוכרת). הדרך למעקב ולטיפול נכון מבוססת על שותפות בין החולה לבין משפחתו והצוות המקצועי המטפל בו.

לסיכום

אסתמה הינה אחת ממחלות הילדים השכיחות. טיפול במחלה הוא רב תחומי.

אין הצדקה רפואית למנוע פעילות גופנית מחולים אסתמטיים . שכן פעילות גופנית תמיד טובה ומומלצת. יש לעודד ילדים הסובלים מאסתמה לעסוק בפעילות גופנית, גם אלו הסובלים מאסתמה בדרגה החמורה (אשר ילוו תחת פיקוח רפואי מתאים). הרוב המוחלט של הילדים חולי האסתמה, מסוגל תחת טיפול והשגחה מתאימים, לעסוק בפעילות גופנית סדירה ולהגיע להישגים ספורטיביים, גם ברמות הגבוהות.

הפעילות הגופנית המומלצת ביותר, כיוון שאיננה גורמת להפרעה בנשימה, היא שחיה.
פעילות גופנית מסוג "יוגה" גם היא יכולה לתרום לשיפור תפקוד הריאות.
לאוהבי המוסיקה יכולה להועיל נגינה בכלי-נשיפה.

יתרונות הפעילות הגופנית

  • שיפור הכושר הגופני
  • הקטנת חומרת ההתקף
  • הקטנת שכיחות התקפי אסתמה ומידת חומרתם
  • הפחתת כמות התרופות הנצרכת
  • שיפור הביטחון העצמי

השפעה המיטיבה של הפעילות הגופנית על חולי האסטמה הוכחה במספר רב של מחקרים וכוללתשיפור ניכר ביכולת הנשימה, ירידה בשימוש בתרופות, שיפור ביכולת המוטורית, העלאת הדימוי הגופני והביטחון העצמי והשתלבות טובה יותר בפעילויות החברה הבריאה.

מאתר:articlesמאת:אלינור למפל www,elinorlampel.co.il.